החלטה בתיק בש"פ 1750/13

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' אבו טהה) במ"ת 31877-12-12 מיום 11.2.13, במסגרתה דחה בקשת העורר לקבלת תסקיר משלים שייבחן חלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. עניינה של הפרשה עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה (ניסיון), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שינוי זהות של רכב, נהיגה ללא רישיון וחובת פוליסה.

כתב האישום

ב.        כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 16.12.12. על פי כתב האישום, ביום 6.12.12, נהג העורר, יליד יולי 1994, ברכבו בכביש 6 סמוך למחלף "בן שמן" לכיוון דרום, כשעל הרכב מותקנת לוחית זיהוי קדמית, אותה התקין העורר ואשר אינה שייכת לרכב. זאת, והעורר מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה. עובדי חברת "דרך ארץ" איתרו את הרכב וסימנו לעורר לעצור, בשל חוב כספי הרשום על שם הרכב העורר מצידו הגביר את מהירותו וסימן כי אין בכוונתו לעצור. על כן, הוזעקה למקום משטרה. העורר המשיך בנסיעתו, אף לנוכח סימוניו של שוטר התנועה קלוד דיסנטוס שנסע אליו במקביל בניידת משטרה מסומנת ואשר כרז לו לעצור. בתגובה, ניסה העורר להימלט מניידת המשטרה, תוך שהוא מגביר מהירותו ועוקף מימין, על שולי הדרך, רכב שנסע בנתיב הימני בכביש, העורר נסע בעקלתון, בין כלי הרכב, תוך שהוא מאלצם לבלום בפתאומיות. אל המקום הוזעקו ניידות נוספות, אשר מיקמו חסימה במסלול נסיעתו של העורר, אך זה עקף את המחסום והמשיך להימלט. במהלך המרדף, נסע השוטר דיסנטוס במקביל לעורר וכרז לו לעצור. העורר הסיט את רכבו לעבר הניידת בה נסע השוטר, במהירות ובכוונה לפגוע בו. בהגיע העורר למחסום נוסף שהוצב בפניו, הסיט את רכבו אל שולי הדרך וסיכן כנטען את בטחונם של שוטרים ובעלי רכבים פרטיים אשר עצרו במחסום, על גבי שטח ההפרדה שבמחלף. על-מנת לעקוף את המחסום, ירד העורר לתעלת הניקוז בצד הכביש, הסיט את רכבו בחזרה אל כביש 6, ונסע לכיוונה של שוטרת אשר נאלצה לקפוץ לצד הדרך כדי להימנע מפגיעה. העורר המשיך בנסיעתו לכיוון צומת בית קמה, תוך שאחריו דולקות ניידות משטרה הכורזות לו לעצור, ובמספר הזדמנויות הסיט את רכבו על מנת לפגוע בהן. עם הגעתו של העורר לצומת בית קמה, הבחין בניידות החוסמות את הכביש ומונעות ממנו להימלט. העורר התנגש ברכבו במהירות ברכבו של יעקובוב שמחה, אשר עמד בנתיב הנסיעה בצומת, וגרם לנזק. מיד לאחר מכן החל העורר לברוח רגלית מזירת התאונה, תוך התעלמות מקריאותיו של השוטר דיסנטוס לעצור. לבסוף נעצר ונאזק בסמוך לגדר קיבוץ בית קמה.

החלטת בית המשפט המחוזי

ג.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. נטען, כי ישנן ראיות לכאורה למיוחס לו; כי נסיבות המקרה מלמדות שהעורר מסוכן לציבור; כי קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין; כי לעורר עבר פלילי הכולל רישום ללא הרשעה בעבירות של סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות; וכי אין ניתן לאיין את מסוכנותו שלא באמצעות מעצרו.

ד.        בדיון מיום 23.12.12, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, וכן לקיומה של עילת מעצר, וטען לחלופת מעצר. בסיום הדיון, קבע בית המשפט (השופט אבו טהה), כי בהעדר מחלוקת, יידחה הדיון לקבלת תסקיר שיבחן את רמת מסוכנותו של העורר, וכן מסוגלות של חלופה להציב גבולות להתנהגותו.

ה.        ביום 24.1.13, לאחר דחיה, הוגש תסקיר מעצר, בו סבר שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבולות וכי קיים צורך בחלופה ברורה, סמכותית ומציבת גבולות. התבקשה דחיה נוספת לשם בחינתן של אמו, אחותו ואחד מאחיו של העורר כחלופות מעצר ראויות, וגיבוש עמדתו הסופית של שירות המבחן. בית המשפט נעתר לבקשה.

ו.        ביום 4.2.13, הוגש תסקיר מעצר משלים, בו סבר שירות המבחן כי מהתרשמותו מבני משפחתו של העורר, אין ביכולתם להציב גבולות להתנהגותו ולעזור לו לנתק קשריו השוליים. השירות לא ראה את בני המשפחה עמם נועד כמתאימים לפקח על העורר. עוד צוין, כי לאור העובדה שמדובר בחלופה הממוקמת באזור מגוריו של העורר טרם מעצרו, קיים סיכון בחשיפה לדמויות שוליות המוכרות לו, ולהעמיד בפניו קשיים משמעותיים לעמוד בתנאים המגבילים שיוצבו לו. דעה דומה הביע שירות המבחן בדבר אחיו של העורר וחבר משפחה נוסף. סוף דבר סבר שירות המבחן, כי לאור הערכת הסיכון ומורכבותה של דינמיקת היחסים במשפחה, קיים צורך בחלופה סמכותית, מציבת גבולות, המרוחקת מאזור מגוריו של העורר.

ז.        ביום 11.2.13, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי לעורר רישום ללא הרשעה בעבירות של תקיפה סתם וסיוע לפציעה בנסיבות מחמירות, ותלויים ועומדים כנגדו שני כתבי אישום נוספים (ראו גם להלן). כל אלה לא מנעו מן העורר לחזור על אותה עבירה, וכדי סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בית המשפט קבע, כי לאחר עיון בתסקיר, אינו מוצא מקום לסטות מהכלל שהתגבש בפסיקתו של בית משפט זה, שכאשר מדובר בנאשם הנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת המסכנת את העוברים בדרך, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. מכאן הערר.

הערר

ח.       נטען מטעם העורר, כי שגה בית המשפט קמא משלא איפשר בחינת חלופת מעצר נוספת, מרוחקת ממקום מגוריו של העורר וסמכותית דיה, כך שתענה על המלצתו של שירות המבחן. נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, שאין בנמצא נסיבות חריגות המצדיקות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, זאת לנוכח גילו הצעיר של העורר ורעיון שיקומו, והיעדר הרשעות קודמות. בנוסף נטען, כי התיק העיקרי נקבע לשמיעת ראיות ליום 18.6.13, כך שיחלוף זמן רב בטרם ישמע העד הראשון במשפטו. לפיכך, מבקש העורר לקבל את הערר ולהורות על הזמנת תסקיר משלים שייבחן חלופת מעצר ראויה.

ט.       בדיון הוסיף בא כוח העורר, כי היות העורר במעצר מזה למעלה משלושה חודשים, לראשונה בחייו, מהוה גורם מרתיע. כן הטעים את רקעו המשפחתי הקשה.

י.        באת כוח המדינה טענה, כי אין העורר בא בגדרי החריגים המצדיקים תסקיר נוסף; הפרשה חמורה - מרדף ארוך בשעה שהכביש עמוס, ולכך מצטרפים כתבי האישום הנוספים, ועל כן לשיטת המדינה אין ליתן בעורר אמון, נוכח הרצידיביזם.

הכרעה

יא.      עיינתי בתיק, בתסקיר, בכתבי האישום הנוספים ובפסיקה שהוגשה. אכן, העורר לא פתח את חייו הבוגרים בדרך ראויה. עוד בשלהי קטינותו הסתבך לכאורה באפריל 2012 פעמיים, ו"זכה" לשני כתבי אישום בעבירות נסיעה ללא רישיון וכן נסיעה ללא רישיון וביטוח והסעת שוהים זרים שלא כדין (וזאת לאחר הסתבכות בעבירות אלימות עוד כקטין בן 14). התסקיר אמנם מתאר רקע משפחתי לא קל, אך רקע כזה בודאי שאינו מצדיק עבירות סדרתיות. בנידון דידן מדובר כמובן בפרשה חמורה, שאין להקל בה ראש כל עיקר.

יב.       הסניגור נדרש להחלטתי בבש"פ 10978/07 אבו ואקד נ' מדינת ישראל (2007). הפרשה דומה, והגיל דומה, אך באותו מקרה לא היה עבר פלילי ולא היו תיקים פתוחים, ולא נתקבל איפוא שם ערר המדינה כנגד שחרור לחלופה (אם כי תוך החמרת תנאים מסוימת).

יג.       בענייננו סבורני כי התמונה הכוללת שהוצגה, במקרה דנא ומעבר לו, מצביעה על תעוזה לא חיובית מצד העורר ועל זלזול חמור בחוק; והנסיונות למציאת חלופה לא עלו יפה עד הנה. ככלל לא היה איפוא מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט קמא. ואולם, מה שהיטה את הכף בעיני הוא העובדה שהמשפט העיקרי קבוע רק בעוד למעלה משלושה חודשים, קרי, העורר יימצא במעצר ללא מעש תקופה של מחצית השנה (מאז מעצרו) בטרם יחל משפטו. "בתוך עמי אנכי יושבת", וער אני לעומס שעל בתי המשפט, אך האמור מהוה שיקול שאין להתעלם ממנו. ועוד, גם כאן יש לקוות ששלושת חודשי המעצר ויותר עד הנה פעלו פעולה מרתיעה, ויפיגו רצונות, ככל שהיו לו, להפר תנאים. בנסיבות אלה, ולא בלי התלבטות רבה, יוזמן בכל זאת תסקיר נוסף שיבחן חלופה, אשר תוצע לשירות המבחן בדחיפות על-ידי העורר. התסקיר יונח בתוך שבועיים בפני בית המשפט המחוזי והוא יכריע לפי שיקולו, ואיני נוטע מסמרות. אוסיף כי אם - ושוב איני קובע דבר לעניין זה - יחליט בית המשפט על שחרור לחלופה, יעשה כן תוך איזוק אלקטרוני, ערבויות והפקדות גבוהות, פיקוח צמוד, הפקדת דרכון ויכולת המשטרה לבקר במקום מעצר הבית לבדיקת קיומו.

יד.       בטרם חתימה אביא דברים שנכתבו בבש"פ 6433/06 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן (2006) וחזרתי עליהם בעניין אבו ואקד:

"בשולי הדברים אבקש להוסיף: לבית משפט זה - ולא כל שכן לערכאות אחרות, ובמיוחד ובאורח בולט בדרום - מגיעים תיקים רבים של תופעת הנהיגה הפרועה, שכבר הפכה מכבר למכת מדינה, ובית המשפט ביטא לא אחת את הצורך לשרשה. ואולם, עולם כמנהגו הנלוז נוהג והתיקים ממשיכים לבוא; בשבוע אחד של תורנות עתה הגיעוני תיקים אחדים כאלה, בגדרי מעצרים. אף שהמדובר בתיק מעצר ולא בתיק העיקרי, חש אני צורך להסב תשומת לב הפרקליטות ובאמצעותה הכתובות הממשלתיות הנכונות, לצורך החברתי להתמודד חינוכית, בעיקר בקהילה הבדוית אך לא רק בה, עם תופעה זו, בבתי הספר ועל ידי מנהיגי ציבור ודת, וזאת בנוסף לאכיפה. דומה שהתופעה משקפת בעיות הנושאות אופי חברתי-חינוכי רחב יותר מאשר כל מקרה ספציפי העומד לעצמו. בינתיים על מערכת האכיפה ובתי המשפט להמשיך להתמודד עם המקרים הפרטניים".